
הפרעת אכילה ואיך היא לא קשורה בהכרח לאוכל
לכאורה למי שקוראת או שומעת על הפרעת אכילה לרוב תיתייחס לשתי התופעות המובילות הידועות האנורקסיה מצד אחד – הרעבה עצמית. ובולמיה מהצד הקיצון השני –

לכאורה למי שקוראת או שומעת על הפרעת אכילה לרוב תיתייחס לשתי התופעות המובילות הידועות האנורקסיה מצד אחד – הרעבה עצמית. ובולמיה מהצד הקיצון השני –

שני מרכיבים בסיסיים עומדים בכל עימות בין שני אנשים ויותר ואלו העמדות והאינטרסים. בכל דיאלוג בין אנשים אנו מציגים את עמדתינו ולא משנה אם אנחנו

מתי גובים טובה על טובה שנתתי? האם זה בכלל נחשב כחוב אם לא החזרתי? איך לזהות כפוי טובה ופתרון יעיל לגבייה מחייבים סדרתיים. לפני שנצלול

שניים אוחזין בטלית (שימשיכו לאחוז) קבלו את הפתרון שאפילו חז"ל לא חשבו עליו! אני לא יודע מה איתכם אבל אותי זה מעצבן כל פעם מחדש.

איך אתם גומרים? משאירים בפנים? מוציאים אותם החוצה? שומרים על קשר גם אחרי? עד כמה אתם מיישמים את האמירה "שסוף הוא בסה"כ התחלה חדשה? אני

חוזרים או לא חוזרים? זו השאלה! דמיינו את הסיטואציה הבאה, אתם כבר ישובים ברכב בדרך לעבודה פונים ביציאה לכביש המהיר מושיטים יד לסלולרי ברצון להודיע