נוהל מעצר אותיות
נוהל מעצר אותיות

מי אף פעם לא שלף בפייסבוק שירים את ידו? ומה הקשר בין מלכודת עכברים לפוסטים שלכם בפייסבוק? אני יכול להמר שמי שלא הרים את ידו פשוט אין לו חשבון בפייסבוק…

ממציא ואבי מכונת הירייה הראשונה בהיסטוריה היה אדם בשם חירם (או היירם כפי שהוריו קראו לו) סטיוונס מקסים. בשנת 1882 הוא מפליג מארצות הברית לאירופה לעשות קצת כסף. אבל מה שלא כולם יודעים שהאמריקאי בן הארבעים שכבר הספיק לרשום כמה פטנטים על המצאות שונות, היה במריבה קשה עם תומס אדיסון שאגב אם תשאלו אותו היא לא נפתרה מבחינתו עד היום. בזמנו הם לא היו סגורים על התשובה מי המציא את הנורה הראשונה וחירם המתוסכל עזב לאירופה וההיסטוריה רשמה על אדיסון את שמו על הנורה.

אבל בעסקים כמו בעסקים תכנונים לחוד ומעשים לחוד, צריך תמיד להחזיק את הראש מורם, לפקוח עיניים ולחדד את האוזניים. עצה שהוא קיבל באותה השנה מהיועץ העסקי שלו שינתה את חייו ואת חיינו לדורות. הספצ שלו אמר לו כך "אם אתה באמת רוצה לעשות כסף עזוב את הכימיה והחשמל ותמציא משהו שיעזור לאירופאים לשסף זה את גרונו של זה בצורה יעילה יותר…" להזכיר לכם שזו התקופה שאחרי מלחמת צרפת-פרוסיה והמאבק הקולוניאלי של אירופה באפריקה.

וזה בדיוק מה שהוא עשה. אחרי כשנתיים של עבודה בלונדון, מקסים חשף לעולם את המצאתו: מכונת ירייה אוטומטית לחלוטין. הוא אומנם לא המציא את הגלגל במקרה הזה אבל הוא בהחלט עזר לנפח אותו למימדים חדשים. המקלעים המוקדמים יותר שהיו בשוק פעלו כמו מטחנות שהזינו את הכדורים מלמעלה לתוך הקנה והיורה היה מסובב ידית שהיתה מחוברת למנגנון שהזין את הכדורים לתוך בית הבליעה ומשם היו ננקרים לקנה.

ההמצאה של מקסים היתה מה אני אגיד לכם ממש מקסימה… הוא השתמש בכח הרתע ובגז שנפלט מהתרמיל שנורה לטעון כדור חדש באופן אוטומטי שגם הוא אחרי שננקר ונפלט ייצר גז וכח רתע לטעון כדור נוסף וכך חוזר חלילה עד שנגמרו הכדורים בסרט שהזין אותם. התוצאה, כלי נשק קטלני המסוגל לירות מאות כדורים בדקה בקלות יחסית ובעוצמה חסרת תקדים.

עוברות להן כ121 שנים מהמצאת מכונת הירייה על ידי חירם מקסים עד שמארק צוקרברג משיק את פייסבוק. מה שהתחיל כאתר היכרויות סטודנטיאלי הופך למכונת חיסול יעילה מאין כמוה של המאה עשרים ואחת. צוקרברג כמו מקסים שעליו רשומות המצאות כמו מלכודת עכברים ואת המצאת המנורה לטענתו (זוכרים?) וכמובן את מכונת הירייה הקרויה על שמו גם הוא התחיל את דרכו היזמית עם המצאה שהוא חשב שהיא לטובת האנושות לכאורה.

הבעיה ולא בפעם הראשונה והאחרונה היא בנו עצמנו והשימוש שאנחנו עושים בהמצאות הללו. בימיה הראשונים של מכונת הירייה היו כאלו שלא הסכימו להשתמש בה כי היא נתפסה "כנשק לא ג'נטלמני" וכנשק שובר שיוויון. בדיוק כמו הפייסבוק, פעם עוד היינו זהירים לפני שהיינו משמיצים אנשים זרים במיוחד כשהפרטים האישיים שלנו חשופים לכל. אז עוד היו מסתתרים מאחרי ההודעות החסויות בטוקבקים ואפילו ניסו לחוקק חוקים מיוחדים לחשוף את זהות הכותבים. אבל היום? מי צריך חוקים לזהות את הכותבים כשאנחנו מוצאים להורג כל מה שאנחנו לא אוהבים בשידור חי, בפייסבוק לייב מחסלים ללא חת באמצעות המקלדת… היום יותר מתמיד למשפט "מילים הורגות" יש משמעות עמוקה יותר ואפילו ניתנת ליישום באופן קל יחסי.

אז אם הגעתם איתי עד לכאן זה אומר שאת החלק הראשון כבר עברנו ואתם כבר מבינים את הכח שיש למקלדת. המקלדת המשולה למכונת ירייה שהאצבעות שלכם עליה יורות צרורות של אותיות, מילים ומשפטים היכולים לחסל בלי הרבה מאמץ ולעיתים גם בלי כוונה רשת חנויות או עסק פרטי שלא לדבר על אנשים וילדים.

לפני שאתם פותחים באש בצעו את נוהל מעצר האותיות:

  1. עצרו לפני שאתם כותבים ומשמיצים לחינם.
  2. בקשו את תיקון הליקוי מנציג המכירות/שרות/מלצר עוד בעודכם במקום ובזמן אמת.
  3. מסרו תלונה ולא ביקורת למנהל משמרת, מנהל בכיר או בעלים. (למי שלא זוכרים, התלונה תכלול עובדות ופרטים בלבד. ביקורת תכלול גם את דעתכם האישית על מבצע הליקוי ודעתכם האישית על אמא שלו לא רלוונטית התמקדו בעובדות.)
  4. שיקלו היטב האם מספיק לעצור כאן. האם אתם מאמינים שהליקויים יתוקנו ושווה לתת הזדמנות נוספת או לטעון את מכונת הירייה ולרדת על המקלדת!
  5. טענו את הטיעונים שלכם תוך שאתם שומרים על תקינות התלונה ולא יורדים לביקורת אישית.  רק עובדות בלי "דעתכם לתוספת". הדרך לעשות את זה היא לרשום ביקורת בדף העסק או לכתוב פוסט ולתייג את החברה או המנהלים. נהלו תרבות דיון עניינית ואל תתנו לחברים שלכם להיסחף. השמצה או דיבה שלכם או אפילו בעידודכם מעמידה אתכם בסכנה לתביעה ולקנס, חבל.
  • בשלב ראשון קודם כל לנסות לתקן את הליקוי בזמן אמת, אולי בכלל זו אי-הבנה או תקלה שעוד ניתן לפתור לפני שהיא מתפתחת לבעיה.
  • בשלב שני להציף את עובדות האירוע והרגשתכם כצרכנים למנהלים הרלוונטים ולבעלים עד כמה שניתן בזמינות שלהם באותו הזמן. לא להתבייש אפילו לבקש לדבר איתם נניח בטלפון.
  • רק בשלב השלישי שאתם מוצאים שאין עם מי לדבר ולמעשה העסק הזה עלול לפגוע לא רק בכם אלא גם בצרכנים נוספים אתם רשאים – אש!

עכשיו אני פונה אליכם חברי בעלי העסקים, אתם לא רשאים להחזיק בלקוחות כשבויים לאורך זמן עם שרות לא סביר. הרבה פעמים אני שומע מבעלי עסקים את המשפט "… הוא לא רוצה… או אם זה לא מתאים לו שלא יקנה… שילך למקום אחר…" לכאורה המדינה חופשית, הכלכלה חופשית לקוחות לא חייבים לקנות וסוחרים לא חייבים למכור. לקוחות שלא מרוצים שיצביעו ברגליים.

אז יש לי חדשות בשבילכם בעלי עסקים יקרים, לקוחות לא צריכים לסבול ולהיפגע באיכות החיים שלהם בגללכם. אין לכם חופש מוסרי לעשות מה שאתם רוצים אפילו שקניתם את הסחורה בחנות מכספיכם והעסק בבעלותכם ואתם לכאורה לא חייבים כלום לאף אחד. הדגש שימו לב הוא על "לכאורה" מפני שהלכה למעשה אם אתם לא הייתם שם מישהוא אחר טוב יותר מכם היה מחליף אתכם ומספק את הסחורה לאותם לקוחות שלקחתם בשבי.

תסביר לי בעל עסק יקר, למה אני (הלקוח) צריך לחצות את העיר במקום לקנות בשכונה שלי קרוב לבית או להיגרר בנסיעה מיותרת מחוץ ליישוב רק בגלל שאתה החלטת לא לתת שירות טוב ולהתייחס לסביבת הלקוחות הקרובה כשבוייה? ללקוחות שלך אין ברירה אז אתה יכול לעשות איתם מה שאת רוצה? ואנחנו מה נותר לנו לעשות? לוותר ולבזבז זמן בנסיעות מיותרות?

זה לא משנה אם זו תחנת דלק, חנות בגדים, מאפיה, ספר או בית קפה את כולם אני רוצה קרוב אלי ולא לנסוע רחוק יותר בגלל השרות הנמוך שלהם. השתפרו או הסגרו אבל לא להעניש את כולנו עונש קולקטיבי.

מכונת הירייה נולדה כמעט בטעות וכך גם הפייסבוק מאתר להכרויות הפך להיות נשק יום הדין עבור בעלי עסקים. זה לא חייב להישאר כך! קבלו את הנוהל למצטיינים שאני דואג לבצע בכל מקום שאני מגיע אליו ומקבל ממנו שרות:

  1. עוצר, את מה שאני עושה: אוכל את ארוחת הבוקר, מודד בגדים או קונה פרחים ושואל את עצמי על מה אני יכול לפרגן. ממה ממש נהניתי כאן לקבל שרות.
  2. מבקש את שם נציג המכירות/שרות/מלצר לפרגן לו באופן אישי
  3. מוסר משוב חיובי למנהל המשמרת/בעלים שמה שהוא עושה הוא עושה טוב ושימשיך עם זה. פרגון ועידוד זה הדלק מספר אחד של בעלי עסקים ויזמים לקבל לייק על הדם יזע ודמעות שהם מאבדים על מנת לספק לנו את המחסור שלנו.
  4. שוקל היטב האם השרות היה טוב מספיק בשבילי לחזור לכאן ולהסתפק מקסימום בלייק לעידוד או לפרסם שהמקום הצטיין באופן לא רגיל.
  5. השרות היה מצוין באופן בלתי רגיל? טוען את הטלפון ומשחרר למקלדת פוסט או צילום ואפילו תיוג לפרסם לכל החברים שלי כי פרגון הוא לא זכות הוא חובה לשרידות בעלי העסקים בישראל!

לילדים שלנו אסור להפעיל את הנוהל בדיוק כמו שאסור להם להחזיק נשק. הם כן צריכים לברר וללבן דברים שמפריעים להם ולהגיב למי שפוגע בהם אבל לא בכתיבה באינטרנט כי אם הם יכתבו אתם תשלמו ותשלמו הרבה.

דקה לפני שהם מגיעים לשלב של שחרור הניצרה בשלב חמש ולפתוח באש כל מה שהם יכולים לעשות זה לפנות אליכם לבקש את העזרה לפתור את הבעיה. למדו אותם לבצע את ארבעת השלבים המקדימים:

  1. לעצור ולנסות להכיל את האירוע
  2. לבקש מהצד השני לתקן ולחזור לשגרה
  3. למסור תלונה למורה/מחנכת/רכזת/יועצת מנהלת וזה נאמר בלשון נקבה רק לצורך הנוחות, ישנם גם גברים מעולים בתפקידים השונים.
  4. בעניין השיקול, זה כבר נוגע אליכם האם להשאיר את זה בין הילד לבית הספר או החברים שלו או להתערב גם אתם בעניין.
  5. חמש, אם הם ממש אבל ממש צריכים לכתוב משהו בשביל זה יש בלוק כתיבה ועטים בצבעים שונים ורק שם הם יכולים לכתוב מה שהם רוצים בלי להסתבך ולסבך אתכם. זה מאד פשוט, לא כותבים נגד אף אחד בשום מקום באופן דיגיטלי או באינטרנט גם לא בהודעה פרטית "רק" לחבר/חברה הכי טובה, היום הוא חבר מחר הוא לגמרי אחר! ילדים שכותבים חשופים לתביעה אישית שלכם על מה שהם כתבו.

ואם הם ממשיכים להתעקש שהם בסך הכל כותבים באופן אישי לחבר שלהם תזכירו להם ששום דבר לא אישי באינטרנט הכל פרסונלי. מה שנכתב באינטרנט שייך לאינטרנט ואינטרנט הוא ציבורי – ככה זה! הכל ניתן לחשוף והכל ניתן לפרסם. פשוט לא כותבים ולא משמיצים.

אגב השמצות לא חייבים להשמיץ אחרים היום בני טובים משמיצים את עצמם בלי לשים לב. תמונה שלהם היום שותים או מעשנים או מתפרעים בבריכה תישלף מאוחר יותר שנים אחרי כאשר יגיעו ללשכת הגיוס או בראיון כניסה לאוניברסיטה או בקבלה לעבודה. היום כבר לא שואלים מה עשית או למדת היום שואלים איך קוראים לך ומריצים עליך חיפוש ברשתות החברתיות…

שתפו עם חברים

מאמרים נוספים