אישום הוא חד משמעי, אשם או לא אשם אין חצי אשם ואילו לענישה מרחב עצום של פעולות המתחילות משיקום ועד ליד קשה. זה מלפפון והשני עגבנייה אי אפשר להשוות ביניהם.
אל תשאלו למה עשית את זה? תשאלו מה גרם לך לעשות את זה? רק אז נוכל לקבל תמונת מצב מלאה להבין מצד אחד האם באמת אפשר להאשים באופן חד משמעי ובנוגע לעונש האם בכלל צריך לשקם או להעניש ולשלול זכויות והטבות. כי למה כל אשמה צריכה להסתיים בתגובה קשה?
עד עכשיו נתחנו את הציר של אישום ועונש המגיע למי שעבר את העברה אבל פעמים לא מעטות אנחנו לוקחים החלטות מוטעות ונוקטים בצעדים שגויים כי אנחנו מתייחסים ושמים את הדגש שלנו רק לענישה ומוציאים את האישום מהמשוואה. אסביר:
כמה פעמים תפסתם את עצמכם מענישים אדם על אותה העברה אבל כל פעם מחמירים את העונש? תהיו ישרים איתי… הרבה מאד פעמים אנחנו נכנסים לעימותים ומסלימים אותם על אותה עבירה בדיוק. רוב הפעמים אנחנו גם לא משיגים תוצאה זה רק העונש שגדל והעברה לא מפסיקה.
זה יכול להיות עובד שמבקשים ממנו לבצע משימה או הילדים שלנו שמתעלמים ממשימות, הבקשה שלנו לא משתנה אנחנו נבקש מהם תמיד לעשות את אותו המשהוא הזה אבל אם הם יסרבו נעצים את עוצמת התגובה שלנו, העונש. הבנתם את זה אותה בקשה (לכאורה גם אותו האישום) רק העונש גדל. זה המקום לתפוס את עצמנו בשלב מוקדם ולבחון מה אנחנו לא עושים נכון כי העונש לא עובד ואולי צריך משהוא אחר.
זוכרים את חוק השאלה: מה גרם לך לעשות כך וכך…? ולא למה אתה עושה את זה ואת זה?
זה משאיר לנו פתח רחב יותר של אפשרויות תגובה וסגנונות שונים ולא רק ענישה שלא עובדת על הצד השני. לפעמים צריך טיפול או שיקום או שינוי סגנון הידברות. עונש ויד חזקה לא תמיד פותרים עימותים.
זה מוביל אותנו לפתרון השני הטיפול באישום, אם תפסנו את עצמנו מגדילים את העונש על אותה האשמה נסו לשנות או לעדכן את האישום ולהתאים את העונש. כאשר מסרבים לנו בפעם הראשונה לבצע משימה ועל זה נתנו עונש, בפעם השניה האשמה לא תהיה על אי ביצוע משימה אלא על פגיעה בחוקי הבית או המשרד לדוגמא ובאופן הזה נוכל להתאים את העונש ובכך ללמד שיש קשר ישיר בין האישום שעברנו לבין הענישה שהושתה עלינו. במילים אחרות נוכל להשתמש במגוון אפשרויות הענישה שבידינו באופן מידתי והגיוני כי עכשיו התגובה שלנו מתייחסת לאשמה אחרת. הרווח הישיר הוא שלא צריך לדרדר את העימות ולהסלים את הענישה שברוב המקרים אנחנו עצמנו לא היינו רוצים להשמש בה.
באופן הזה לא נישאר במצב שהילדים או העובדים שלנו יודעים מראש מה העונש על אי-ביצוע והם כבר מוכנים לקחת את העונש בחשבון כי באופן כללי בני אדם מסתגלים לכל דבר ומה שקורה שעוצמת העונש נשחקת מסירוב לסירוב, מסיבוב לסיבוב ולכם לא תשאר יותר תחמושת ואמצעי ענישה שאתם באמת רוצים להפעיל עבור אותה אשמה!
תזכרו בפעם הזו שהענשתם מישהו כל כך בחומרה אפילו לדעתכם רק בגלל שהוא דחק אתכם לפינה והייתם חייבים להסלים "שהפעם זו הפעם שילמד את הלקח"! הוא למד? אני יכול לנחש שלא… טבע האדם זוכרים?
