חיפשנו בשבילכם בכל האתר וזה מה שמצאנו

לכאורה למי שקוראת או שומעת על הפרעת אכילה לרוב תיתייחס לשתי התופעות המובילות הידועות האנורקסיה מצד אחד – הרעבה עצמית. ובולמיה מהצד הקיצון השני –

בכל סכסוך נמצא צד אחד שתופס עצמו חזק וצד שני שתופס עצמו מקופח. הצד החזק השולט מפעיל עוצמה ואילו הצד החלש המקופח מחזיר לו בכח

איך אתם גומרים? משאירים בפנים? מוציאים אותם החוצה? שומרים על קשר גם אחרי? עד כמה אתם מיישמים את האמירה "שסוף הוא בסה"כ התחלה חדשה? אני

שניים אוחזין בטלית (שימשיכו לאחוז) קבלו את הפתרון שאפילו חז"ל לא חשבו עליו! אני לא יודע מה איתכם אבל אותי זה מעצבן כל פעם מחדש.