fbpx
גבולות
שלושה גוונים של גבולות

עניתם פעם "ככה" כאשר שאלו אתכם "למה?" ומה עשיתם כאשר עברו על הקווים האדומים שלכם? קבלו שלושה סודות לניהול שכל אחד מאיתנו בטוח מכיר מגיל ינקות אבל לא בטוח שהוא גם יודע תמיד מתי להפעיל אותם או לייתר דיוק להפעיל בגמישות.

שלושת הגוונים לגבולות בחיים:

  • הגבול הירוק:

הגבול הירוק הוא גבול או הוראה שאני מפיץ אשר מישהו עובר עליו ומתעמת איתי שהוא דווקא זה שצודק ומעמיד טיעונים טובים ואני לעומתו לא מוצא מספיק טעונים טובים להחזיק בעמדה שלי (וביננו אני אפילו לא זוכר למה קבעתי את הגבול…) בקיצור אני מבין בשפה פשוטה יותר שהמצאתי איזה הוראה, למה? ככה!

למשל אתן לכם דוגמא ויש כאלו עשרות בכל אירגון שמישהו פעם המציא איזה נוהל וכולם ממשיכים למלא אותו גם הרבה אחרי שהוא יצא לפנסיה ואף אחד לא זוכר למה בכלל אנחנו צריכים לבצע את זה. זוכרים: למה? ככה!

דוגמא, חשבוניות שמדפיסים צריכים לתייק אותן מיד לאחר ההדפסה ולא להניח במגרה ולתייק אותן בסוף שבוע באופן מרוכז. תגידו, מה ההבדל בתוצאה והדגש בגבול הירוק הוא על התוצאה של ההוראה, בין לתייק היום או מחרותיים? אין ממש הבדל החשבונית במילא מופקת מהמחשב ואפשר להדפיס אותה כמה פעמים שרוצים אם היא חלילה תלך לאיבוד. זה היה נכון אולי פעם בימים טרום המחשב לשמור על סדר התיוק וסכנה מאובדן, אבל היום הנסיבות השתנו. זה בערך כמו שאסור לשתות מים אחרי שאוכלים אבטיח. למה אסור? ככה. בלי שום סיבה רפואית או מדעית…

אז קבלו את הסוד הראשון, זיהיתם גבול ירוק שאתם לא יכולים להגן עליו ויש סיכוי שתפסידו בעימות הזה או חס וחלילה תענו לשאלה למה? בככה! היסוגו מיד לאחור, שחררו ממנו. תיכף נלמד איך המהלך הזה של הנסיגה יכול לעזור לנו להתקדם, להשיג את מה שבאמת חשוב לנו. שחררו היכן שאתם יכולים על מנת להצדיק את ההתעקשות שלכם בעניינים החשובים לכם באמת.

  • הגבול הצהוב:

הצהוב הוא מרחב התמרון שלכם להחזיק מנהיגות לאורך זמן, הוא גבול שהוא שלב אחד מעל הירוק שאפשר לוותר ולשחרר והוא פחות מהגבול האדום שאסור לחצות. מה שמייחד את הגבול הזה שהוא הגבול היחידי שאפשר לשאת ולתת עליו. אם יהיו לנו רק גבולות אדומים נסבול בשלב כזה או אחר ממרד במנהיגות שלנו ואם יהיו לנו רק גבולות ירוקים נאבד מהסמכויות שלנו. שימו לב על גבול ירוק לא עושים משא ומתן אם אתם מרגישים שההוראה שנתתם לא נכונה אז שחררו אל תנהלו עליו משא ומתן כאילו אתם מוותרים ומבקשים משהו אחר בתמורה. תזכרו אסור לכם להתמקח על דבר שהוא לא נכון מיסודו זה מוציא אתכם ווכחנים על סתם ומוריד מהסמכותיות שלכם.

קבלו את הסוד השני, הוראה נכונה שלכם שנתקלת בטיעון טוב של הצד השני אפשר בהחלט ואפילו רצוי לדבר על הנושא גם אם תשנה את דעתכם באותה רמת סיכוי שלכם לשכנע את הצד השני לפעול לפי הוראתכם, "הצודק זוכה" בהידברות פתוחה לא ווכחנית או כוחנית במיוחד שהיא נעשית עם העובדים שלכם או הילדים. הגיעו שווים אל תדאגו לסמכותיות שלכם היא רק תעלה בעיניהם כי תזכרו אתם לא סתם ווכחנים ומצד שני גם לא סתם מרובעים וכוחכם בגמישות החלטותיכם בהתאם למציאות. הסוד הוא בהידברות ובגמישות המחשבתית.

  • הגבול האדום:

האדום, בדיוק כמו שאתם מדמיינים אותו הוא קו שלא חוצים אותו ויהי מה. זהו גבול שנפעיל אותו בכל מה שכרוך בבטיחות או חוקיות הפעולה לצורך הדוגמא. הסוד בגבול הזה שצריך להפעיל אותו בדו כיווניות, מה שאסור לעשות פה גם אסור לעשות שם.

אתן לכם דוגמא: עובד שיגנוב מהמחסן שלכם יפוטר וייענש לאלתר הסיבה במקרה הזו מובהקת וברורה. אבל מה אם אותו עובד מחייב וגובה פעמיים תשלום מלקוח אחד שלכם ביודעין, האם תשבחו אותו על גביית יתר? בעיקרון "הרווחתם" על הלקוח, העסק הרוויח. העובד לא רימה את הלקוח בשבילו אלא שיפר את הריווחיות של החברה. אז מה בגלל זה תפטרו אותו?

אז זהו שכן! חוק הוא חוק וערך הוא ערך.

קבלו את הסוד השלישי, עובד שתרשו לו לגנוב מהלקוחות שלכם היום אל תתפלאו שהוא יגנוב אתכם מחר. שותף שלכם שגונב את מס הכנסה היום ומתחלק איתכם ברווחים שהוא מעלים מהמוסדות יגנוב אתכם מחר ויעלים ממכם את כל הרווחים. בחוקים אדומים אין פשרות אין פרשנות והם מופעלים על שני הצדדים.

נשארתם איתי עד כאן קבלו את הסוד למקצוענים:

דמיינו שאתם תופסים/מגלים/מבינים שעובד/ספק/שותף שלכם עבר על אחד הגבולות האדומים שלכם, מה הדבר הראשון שתעשו? רובכם אני מניח היו מטפלים בו וביד קשה כי צריך להקות בברזל כל עוד הוא…? …קר!

קבלו את הסוד למקצוענים-שליטה עצמית, לא נכנסים לעימות או שיחה כאשר אנחנו עצבניים והצד השני נסער ולא משנה מה קרה. פעולה ראשונה היא כמובן לנטרל האירוע אבל את השיחה עליו לעשות רק כשהברזל קר רק כשאנחנו שקולים והצד השני במצב לקלוט את מה שאנחנו בכלל אומרים. מה יעזור עונש אם הצד השני לא מבין אותו? מבחינתו הוא הצד הצודק ואתם הצד האידיוט. גם להעניש צריך לדעת מתי, אנחנו רוצים שהמסר שלנו יכנס לו לקודקוד.

אז לסיכום, מה למדנו היום:

גבול ירוק, הוא גבול שצריך לזהות כמה שיותר מוקדם בעימות ולוותר עליו בלי משא ומתן כי נצטרך את המנהיגות שלנו למקרים חשובים יותר.

גבול צהוב, זהו תחום התמרון שלנו בחיים שאנחנו עומדים מאחרי ההוראות שאנחנו נותנים, הם לא שליפה כמו הירוקים אבל עדיין אנחנו פתוחים למשא ומתן עליהם ואנחנו יכולים או לשכנע או להשתכנע לשנות אותם.

הגבול האדום, זהו גבול ברור שלא נושאים ונותנים עליו והוא מופעל על שני הצדדים. אני לא יכול לדרוש מעובד שלי לא לגנוב ממני בו בזמן שאני מעגל בתנאי ההעסקה שלו ולצפות שהוא ינהג בי בחזרה ביושר.

המצטיינים שנשארו עד הסוף למדו מתי הכי נכון להגיב וזה לא מתי שאתם חושבים שצריך להגיב.

שתפו עם חברים

מאמרים נוספים